המהפך שחוללה קבוצת "אופקים חדשים" באמנות הישראלית, קבוצה שהוקמה במקביל לעצמאות ישראל ב־1948, הביא בעקבותיו לדור של אמנים שהשפה המופשטת הייתה נקודת המוצא להתפתחותם האמנותית. אך, מעצם היותם בני דור אחר שנסיבותיו אחרות, פיתחו אמני הדור שלאחר "אופקים חדשים" היבטים חדשים של אמנות מופשטת. הציור המופשט של משה גבעתי ממשיך אמנם את מסורת המופשט של שנות ה־50 וה־60, עם זאת הוא מעלה שאלות מרתקות על עצם מהות ההפשטה כשפה שתחבירה נסמך יותר ויותר על מקורות יצירה פנימיים של האמן ולא על מראות חיצוניים, תפיסתיים, שעדיין עמדו ביסוד גישתם של אמני "אופקים חדשים". אנו שמחים להציג בפני קהל המוזיאון את הישגיו של משה גבעתי, ולפתוח מחדש את הדיון במקורותיה הצורניים והתוכניים של הציור המופשט בישראל.

תודתנו הלבבית למשה גבעתי על שיתוף הפעולה המלא ועל שהאיר תהליכי חיים ויצירה שהניבו ספר זה ותערוכה זו; לדב שיף על תמיכתו באיתור ציוריו של גבעתי ועל הליווי הצמוד בכל שלבי יישום מפעל האיסוף, הצילום והקיטלוג של העבודות שהחל בו אביו המנוח, חיים שיף; לחנה קופלר — אוצרת התערוכה ועורכת הספר; לאוצרת המשנה, אסתי כהן, על עבודתה המסורה ועל טיפולה המיוחד בכל פרטי הפרטים שנדרשו למימוש הפרויקט; לכל האספנים ולאוספים שהשאילו את הציורים; למארק שפס על מאמרו, המתייחס לציוריו המאוחרים של גבעתי שזוכים כאן לחשיפה ראשונה; ליעל בדרשי על כתיבתה, המתארת את "סטודיו גבעתי" של שנות ה־80; ליונה פישר על העצה הטובה; לאלדד מאסטרו על התצלומים לספר; לשריף ואכד מעצב הספר; לדפנה רוזנבליט על העריכה הלשונית; לדריה קסובסקי על הגרסה האנגלית; לצוות סקילאצ'י מובילים ואורזים, על המסירות והמקצועיות בניוד הציורים; להדס שפירא יחסי ציבור.

מרדכי עומר